אני נזכר בטיפולי הבית הראשונים בהם הייתי מעורב.

-ברוניה (כל שמות המטופלים בדויים וכל הפרטים אודותיהם טושטשו) אישה שהתחילה טיפול בגיל 78. שנתיים לאחר תחילת הטיפול מצבה הבריאותי הדרדר והיא נאלצה לשהות בביתה מחוברת לחמצן. הטיפול עבר לביתה ויותר מאוחר לבית אבות סיעודי. 

-סיגלית, אישה עם אבחנה של סכיזופרניה, שלאחר מספר חודשי טיפול סירבה לעזוב את הקליניקה בסיום השעה הטיפולית. הגעתי להבנה שהדרך להמשיך את הטיפול בכל זאת, היא להעביר את הטיפול לביתה ובכך לאפשר לי שליטה על מועד סיום הפגישה.

-אורן, נער בן 16, שלאחר שנתיים של טיפול, עבר ניתוח מורכב ונאלץ לשהות תקופת החלמה ארוכה בביתו..

​

מאמר זה עוסק בקווי הדמיון והשוני, בין טיפול משפחתי בקליניקה לבין טיפול משפחתי שנערך בבית המשפחה. טיפול משפחתי בבית מאפשר לקיים מפגש עם משפחות שבהן לפחות בן משפחה אחד נמצא במשבר נפשי עמוק ומסתגר בבית. המאמר דן בקשיים שטיפול מסוג זה מערים על המטפל או המטפלת, וכן על המשפחה, בדגש על בן המשפחה שנמצא במשבר. במאמר אפשר למצוא דוגמאות מטיפולים וכן מחשבות והמלצות לבניית ה'סטינג' הטיפולי. 

​​

למאמר המלא